האדם שואף תמיד לצמיחה והתפתחות מתמדת ולכן נדרש לחיים מלאי שינויים כדי להשיג זאת.
ללא שינוי, לא תהיה צמיחה והתפתחות והאדם ירגיש תקוע בתחומים רבים בחייו ויהפוך לטיפוס נמנע וככזה לאדם עם ביטחון עצמי מעורער.
מי מאיתנו לא רצה להפסיק הרגלי תזונה מזיקים- ולא עשה שינוי?!
כמה פעמים בחיינו החלטנו להפסיק לכעוס או להתעצבן ובכל זאת-זה לא קרה?!
מתי הייתה הפעם האחרונה שהחלטנו להתחיל לעשות ספורט ממחר!!!! ושוב הייתה סיבה טובה ושכנענו את עצמנו לדחות?
אז כולנו רוצים לעשות שינוי! לחלקנו השינוי ממש חשוב ואולי אפילו קריטי להמשך חיים מאוזנים ובכ"ז- מדוע עד עכשיו לא עשינו את השינוי למרות שאמרו לנו ואנחנו יודעים מה המחירים ?!
בשנות ה 80 נפגשו להם הפסיכולוגים סטיב רוליק וסטיב מילר ובמקום לשאול את השאלה למה אנשים לא משתנים, הם שואלו את השאלה למה אנשים כן משתנים?!
הם הבינו שאנשים משתכנעים לעשות שינוי מתוך מוטיבציה פנימית שלהם ולא מתוך מוטיבציה של הסביבה שלהם ואולי אפילו להיפך, כשהסביבה מזכירה לנו שאנחנו צריכים לעשות שינוי, אנחנו מפרשים זאת כרצון של הסביבה לשנות אותנו, כתנאי לאהבה וקבלה שלנו ובאופן אוטומטי ולא מודע-אנחנו מתנגדים ומתבצרים!
מילר ורוליק שגיבשו את הגישה המוטיבציונית הבינו שלכולנו יש 2 קולות אמביוולנטיים : קול בעד השינוי וקול נגד השינוי. לא תמיד מאוזנים!
למשל, 70% ממני כבר רוצה להפסיק לעשן כי זה לא בריא ומסריח ומצית מריבות עם בני הבית…
30% ממני חושב "ממממ זה נוראה כייף ומרגיע ואני כבר רגיל וזה חברתי… אולי אשאר כמו שזה…"
יש דיבור פנימי בין הקולות השונים…
כנל לגבי מאזן כלכלי, שיפור יחסים, שינוי מקום עבודה, זוגיות עוד.
כשהסביבה (גם זאת האוהבת, דואגת, מחבקת ורק רוצה בטובתי) משמיעה את הקול בעד השינוי שעלנו לעשות, הקול שיישאר לנו להשמיע יהיה "אבל זה לא הזמן… זה קשה… ניסיתי כבר המון פעמים… לא בטוח…"
אנחנו בני האדם נוטים לאיזון ודעה נגדית. אם אחד אומר טיעון בעד, הצד השני יתחיל לדבר ב: אבל…
כאן האדם שאמנם מבין ורוצה בשינוי, משמיע את הקול הנגדי כדי להתגונן או להצדיק את התנהגותו ומתחיל בתהליך לא מודע של שכנוע פנימי….. נגד השינוי! בדיוק הפוך ממה ש"התכוון המשורר", בעולם הפסיכולוגיה זה נקרא תיאוריית התפיסה העצמית we belive what we say אדם משתכנע קודם כל מהקול הפנימי והחיצוני שלו.
אז מה עושים?!
נתחיל עם- מה לא עושים!
אם אתם בצד של הרוצים בשינוי עבור אדם אחר, אז עם כל הרצון הטוב והאכפתיות, אולי אתם עושים את ההיפך וגורמים להתנגדות ויותר מזה מעבירים מסר של חוסר קבלה של האחר וגורמים להגדלת התסכול ותחושת חוסר השיכות שגם ככה קיים?
אז זאת הזדמנות להרפות ולגבש התנהגות חדשה שלפחות לא תקלקל.
אז -מה כן לעשות!
1. סמכו על האדם השני שהוא מודע בעצמו לנזקים ולמחירים שהוא משלם. הסביבה היא דבר מספיק נוכח בחיינו כדי להזכיר לנו איפה אנחנו בהשוואות לאחרים.
2. אם האדם השני מבקש את עזרתנו, שאלו אותו מה הוא צריך או מבקש מאיתנו? רצוי בקשה ענינית וברורה שתמנע כל אי נעימות בעתיד.
3. קבלו את הקצב של כל אדם גם אם הקצב שלכם אחר. השוואות הם מקור לירידת ערך ויצירת קונפליקטים.
4. עודדו את מה שיש ויש המון! זהו והראו לאדם השני את "אבני החן" שבו וכמה הוא חשוב, משמעותי ומדהים באשר הוא. פשוט בחרו לראות ולהתיחס לכוחות ולעוצמות במקום לעכבות ולחסמים.
5. בתזמון הנכון עבור האדם השני הרוצה והמבקש לעשות שינוי, שאלו אותו שאלות שיגרמו לו להשמיע את הקול בעד השינוי דרך שאלות כמו:
• מה הסיבה שאתה רוצה לעשות את זה? מה יצא לך מזה?
• אם ההרגל הזה נוח לך אז לשם מה לך לצאת מאזור הנוחות ולהתאמץ?
• מה למעשה אתה רוצה להשיג? איך תכלס זה יראה בסוף?
• מתי ואיפה ירגיש לך הכי נח להתחיל את השינוי ואיך אני יכול לעזור לך?
ולפעמים, לא צריך לשאול כלום. פשוט לשחרר ולאפשר.
ולסיום, תשאלו את עצמכם מי אתם מול אותו אדם? איך הוא מרגיש וחווה אתכם?
נעימים? אוהבים? מקבלים? תומכים ומעודדים?
בחיים הכל יחסים
אם נשאל את עצמנו לפני כל תגובה-האם התגובה שלנו עשוייה לקלקל או לשפר את מערכת היחסים, נוכל להמנע מהמון עוגמת נפש ולהגדיל משמעותית את מערכות היחסים הטובות בחיינו ובעיקר לגרום לאהובנו להרגיש משמעותיים, שייכים ואהובים.
כותב המאמר: יואב אופק mcil מאמן בכיר, מדריך ומומחה למערכות יחסים