היום התקשרה אלי עמיתה מקצועית ושאלה אם תוכל לצרף לשיחה חברה טובה שלה, רווקה שכבר חודשיים מתכוונת להתקשר אלי כדי להתחיל תהליך למציאת זוגיות, רק שבכל פעם… היא לא מצליחה להרים את הטלפון.

הסכמתי. צירפנו את ה"מהססת" והעמיתה ירדה מקו הטלפון כדי לכבד את הפרטיות.

אחרי שיחה קצרה בה היא שיתפה שכבר 3 שנים היא רוצה למצוא זוגיות וזה לא קורה, שאלתי מה עשתה עד כה והיא ענתה "בדיוק מה שעשיתי עם מספר הטלפון שלך, כלום"

"למה?" שאלתי והיא ענתה "כי אין לי זמן להתפנות לזה… אני עסוקה בעבודה מעל הראש ורק עברתי לפני שנתיים לעיר חדשה ואני יודעת שאם כבר לעשות את זה אז צריך לפנות לזה זמן ו…." כאן היא עצרה ואמרה "טוב, אני יודעת שאני מספרת לעצמי ולך סיפורים". "את אמרת ואני מסכים להסכים" עניתי ושתקתי.

מנסיוני, יש רגעים בשיחה ששתיקה "עושה את זה" ומעבירה את הכדור למהסס כדי שיבין שהוא ממשיך לכדרר במקום לקלוע לסל וכידרור לאורך זמן הוא לא בדיוק חלק מהמשחק. לא בכדורסל וכנראה גם לא בחיים.

כולנו "מכדררים" בתחומים שונים בחיינו, למרות שאנחנו יודעים שזה רק דוחה את ההחלטה שכבר מזמן היינו צריכים לקבל, אנחנו גם מבינים שאם לא נעשה משהו, ננקוט עמדה, נעשה פעולה, נבקש עזרה-כלום לא יקרה, להיפך. ועדיין-דוחים עוד קצת.

בעולם קבלת ההחלטות מדברים על חשיבות קבלת החלטה מהר, באחריות ולא בפזיזות- במקום לדחות.

הכוונה היא לא להתעלם מהשיקולים, מהתייעצויות וכל תומך אחר שיכול לקדם את ההחלטה לעבר התוצאה הטובה ביותר, אלא על יעילות ואפקטיביות שכוללים: "ניקוי שולחן" טיפול במשימות כדי להתפנות למרחבים חדשים שמקדמים ולא פחות חשוב-בקשת עזרה (התיעצות ובקשת עזרה היא לא רק יכולת חשובה לבני האדם אלא אחת המיומנויות החשובות ביותר לחיזוק תחושת שייכות שהיא מטרת העל של כל בני האדם).

אז נחזור ל"מהססת" שרוצה זוגיות, חוווה בדידות, פגיעה בתחושת השייכות, השעון מתקתק כי היא בת 36 ורוצה להקים משפחה ולמעשה יש לה את כל הסיבות הטובות להיות "על המגרש", אבל סיפורי ה"לא עכשיו" מכריעים.

רק שזאת לא דחיינות או עצלנות. בכל התנהגות יש כוונה חיובית גם אם היא לא נראית לעין או לא מודעת.

אמנם על מגרש מציאת הזוגיות היא עדיין מהססת לעלות, אבל במגרשים אחרים כמו קריירה כמנהלת בכירה, ספורטאית, סטודנטית מצטיינת ועוד, היא בהחלט מתפקדת, אז למה בתחום הזוגיות, היא מכדררת?

כי הכוונה החיובית שלה, כמו של חלק גדול מאיתנו היא – הכל או כלום: או שזה יצליח או שלא עושה. מכירים את האנשים האלו שישקיעו רק אם מובטחת להם הצלחה שתשמור להם על הערך העצמי?!

נסיונות הזוגיות שלה בעבר לא צלחו והתפרקו. היא חוותה אכזבה מעצמה ומבני הזוג ואולי בכלל ממוסד הזוגיות.

ככל שהיא מתבגרת היא מאבדת תקווה שתמצא זוגיות טובה כפי שחלמה עליה וה"סיפורים" הפנימיים כמו גם אלו שהיא מספרת לסביבה הופכים למציאות בה היא משכנעת את עצמה ש -אין זיכוי ולכן חבל על הזמן, על האנרגיה ועל המאמצים. בעיקר כשיש מקומות בחייה בהם היא מאוד מצליחה, מוערכת וחווה שייכות וביטחון, כך שסיכון לעלות על מגרש הזוגיות ולהפסיק "לכדרר" הופך עבורה למפלצת מפחידה ומאיימת ומי מאיתנו מתקרב מרצונו החופשי למפלצות מפחידות ומאיימות?!

יש את אלו שלא. לכן לא לוקחים סיכון ומפחיתים את ה-סיכוי. (כמוהה)
ויש את אלו שכן. לכן לוקחים סיכון ומגדילים את ה-סיכוי. (בתקווה המכדררת שלנו כשתחליט לשנות תפיסה והתנהגות כדי לחתור למטרה לקלוע לסל! וספציפית לגביה- למצוא זוגיות!)

איך עושים את זה?
1. מבינים במציאות אם לא נעלה על המגרש וניקח סיכון-לא יגיע הסיכוי.
2. מבקשים עזרה מקצועית או מאדם מתאים שיכול ללוות, לעודד ולאתגר.
3. מכינים תוכנית פעולה (נתונה לשינויים וחישוב מסלול, אבל כן תחומה בזמן ויעדים כדי לשמור על עשייה ממוקדת ואפקטיבית).
4. בולעים כדור של -אומץ. כי היעדר אומץ הוא המנעות.
5. מגבשים תיעדוף מחודש לתחומי ההשקעה בחיים (3 האבנים הגדולות) כי אי אפשר לאכול את העוגה ולהישאר רזים 😊
או במילים אחרות מעדכנים את עצמנו ואת הסביבה שיצאנו למסע של מציאת זוגיות ושידרוג החיים ולכן מאזן המשאבים ישתנה.
6. שמים גבולות לזוללי אנרגיה כולל אנשים, משימות ויותר מכל מחשבות מעכבות ופחדים מכרסמים-פעולה מסירה פחד!
7. מזכירים לעצמו שאין יאוש בעולם כלל ושמחוייבות, התמדה ותקווה, הם שם המשחק לכל דרך בה נבחר ובהחלט גם למציאת זוגיות.

אז עד שהמהססת מכדררת תגיע לבשלות המתאימה וזה יגיע, אני מזמין את כולנו לבחור את התחום בו אנחנו רוצים לעשות שינוי ולשיג מטרה ופשוט לגבש תכנית פעולה אופרטיבית של עליה על המגרש תוך החלטיות, אומץ ובקשת עזרה.

כותב המאמר: יואב אופק mcil מאמן בכיר, מדריך ומומחה למערכות יחסים